עו"ד דין ומגשרת

הערה מקדימה: בחלק ממונחי היסוד שלפניכם, השתמשתי גם בנוהג פסיקתי של בית המשפט לענייני משפחה. אין משמעות הדבר כי זה מחייב בהליך הגישור.
אולם, זו דרך טובה לקבל "מראת מציאות", אשר תבסס את האינטרסים של שני הצדדים לגישור בצורה ממוקדת יותר. הכרת וידיעת ברירת המחדל, יכולה תמיד להועיל בעת משא ומתן.
ועוד הערה מקדימה: הרבה מן המשפטים מופיעים בלשון זכר.
כמובן שהכוונה היא גם לזכר וגם לנקבה והדברים נכתבו כך אך ורק מטעמי נוחות. עימכן הסליחה.

גישור:

הליך וולונטרי ליישוב סכסוכים, בו צד שלישי ניטראלי (המגשר), מסייע לצדדים לנהל ביניהם משא ומתן משתף אשר יוביל אותם להסכם.
הסכם הגישור יהיה כזה המספק את מירב הרצונות של הצדדים ויהיה מוסכם עליהם.
למגשר אין כוח לכפות על הצדדים פתרון כלשהו.
מכוח היות הגישור הליך וולנטרי ונדרשת הסכמה מלאה לקיומו, יכול כל אחד מן הצדדים, בכל שלב שהוא לבקש להפסיק את התהליך. במקרה זה, יופסק ההליך מיד וכל המידע שנמסר במהלכו יהיה סודי וחסוי, עם פניית מי מהצדדים לבית המשפט. אולם, יצויין כי חיסיון זה אינו כולל מידע על עבירה פלילית שנתגלה במהלכו. (בין שהופסק ההליך ובין שלא הופסק).

תוקף הגישור: 

הליך הגישור מעוגן בסעיף 79  לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984. סעיף ג מונה את הגישור כאחת הדרכים האלטרנטיביות לפתרון סכסוכים. כוונת המחוקק במונח: "אלטרנטיביות" היא בהיותו הליך אלטרנטיבי, מקביל, להליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.
עם הגעת בני הזוג להסכם גירושין, מובא הסכם זה בפני בית המשפט לענייני משפחה לאישור. עם אישורו, מקבל ההסכם תוקף של פסק דין. קרי, התוצאה מבחינת תוקף משפטי, זהה לתוצאת ניהול הליך בבית המשפט.

משמורת: (חזקה) 

	ההורה המשמורן הוא זה שנוטל באחריות היומיומית לגידול הילדים. האחריות היא על מצבו הפיזי והנפשי של הילד, כולל החובה לחינוכו וסיפוק כל צרכיו. העקרון המנחה בבחירת ההורה המשמורן הינו עקרון "טובת הילד" בלבד. ברם, ההנחה המקדמית של החוק היא כי כברירת מחדל, טובת ילד עד גיל 6, עם אימו ונדרשת סיבה טובה מאוד עבור בית המשפט לחרוג מהנחה זו. גם כאשר מדובר בילדים גדולים יותר, ה"נורמה" (שאינה מחייבת) היא להעניק את זכות המשמורת על הילדים לאם, אלא אם הוכח כי אין ביכולתה לגדל את הילדים מסיבות שונות.
	על אף האמור, כיום ישנם יותר ויותר מקרים בהם ההורה המשמורן הוא האב.
	רצון הילדים, בא לידי ביטוי והתחשבות רק עם הגיעם לסביבות גיל 13-14.
	יש לזכור כי שאלת המשמורת על הילדים לעולם נשארת שאלה פתוחה. גם אם הוכרע העניין בפסק דין של בית המשפט (בין אם מתוך הליך גישור או ניהול הליך), עם השתנות נסיבות שונות בחיי בני הזוג או הילדים, ניתן לפתוח שאלה זו פעם נוספת.
	עוד חשוב להבחין בין שאלת המשמורת לשאלת האפוטרופסות. שני ההורים מהווים האפוטרופוסים המשותפים של ילדיהם עד הגיעם לגיל 18, ללא כל קשר לשאלה מי נקבע ההורה המשמורן. ההורה הלא משמורן הינו בעל זכות שווה להחלטות עקרוניות ומהותיות בחיי ילדיו כגון: מדור, חינוך, טיפולים רפואיים וכיוב'.

משמורת משותפת: 

בשנים האחרונות, עולה יותר ויותר שאלת המשמורת המשותפת של ההורים על ילדיהם. בארץ, אין הסדר מסוג זה נפוץ במיוחד. על מנת שבית המשפט ייאשר משמורת משותפת נדרש כי בני הזוג ינהלו ביניהם מערכת יחסים טובה (קצת קשה בסיטואציה של גירושין....), כי יגורו בסמיכות האחד לשני וכי עקרון "טובת הילד" יצא נשכר מהסדר זה. כאמור, למעט במקרים בהם האם אינה כשירה להיות ההורה המשמורן, או שוויתרה על זכות זו, ברוב המקרים, המשמורת תינתן לאם.

הסדרי ראייה: 

ההורה אשר אינו ההורה המשמורן, זכאי להסדרי ראייה עם ילדיו. ככלל, גם בפסיקה ניתנת חשיבות רבה לשימור קשר רציף בין הילדים לשני הוריהם. הסדרי הראיה מוסכמים לרוב על שני הצדדים. במקרים בהם לא מגיעים ההורים להסכמה, מתערב בית המשפט ולעיתים אף נעזר בחוות דעת מקצועיות אשר מסייעות לקבוע מהי טובת הילדים בנוגע להסדרי הראייה. למרות שאין הסדר ספציפי הנוגע לעניין במסגרת החוק, הרי שהנוהג המקובל במקומותינו, הינו למפגש של פעם או פעמיים באמצע השבוע (עם או בלי לינה אצל ההורה שאינו ההורה המשמורן) וכן, מהלך סופשבוע אחת לשבועיים.

שאלת הלינה של ילדים צעירים מאוד אצל ההורה שאינו המשמורן אינה חד משמעית וישנן מגמות הקובעות כי גם ילד בגיל שישה חודשים יכול ללון אצל ההורה שאינו המשמורן וישנן מגמות הקובעות כי דבר זה רצוי רק מגיל שנתיים או שלוש ואילך.

חלוקת הרכוש:

	בשונה מן האמור לגבי רכוש, שאלת מזונות הילדים בהם חב האב, אינם מעוגנים בחקיקה. הדין הקובע בשאלה זו הינו דין ההלכה. באופן עקרוני ובמשך שנים רבות, הסמכות הבלעדית לדיון בשאלת נישואין וגירושין היתה לבית הדין הרבני. החוק שונה בנושא זה, אולם לא כלל את שאלת המזונות.
	על פי ההלכה, חב האב במזונות ילדיו כאשר המזונות הללו כוללים מספר מרכיבים. כל הצרכים הבסיסיים של הילדים, דהיינו צרכיהם הקיומיים (כולל: מזון, הלבשה והנעלה, חינוך, רפואה ומדור) חלים על האב בלבד. אלו נחשבים צרכים שהכרחי להעניק לילדים. החובה לספק צרכים אלה חלה על האב ללא כל תלות בשאלת פרנסתו. הדין ההלכתי קובע כי צרכיהם באים לפני צרכיו הוא.
	צרכים נוספים, המהווים בעצם "מותרות", נחשבים צרכים מעולם הצדקה והנטל לשאת בהם, מוטל על האב והאם גם יחד.  (ובהם: חוגים, מתנות, טיפול פסיכולוגי, טיפולי אורתודנט, קייטנות וכיוב') ויודגש -   האם חייבת לפרנס את ילדיה רק כפי יכולתה ורק אחרי שסיפקה את צרכיה היא.
	החוק במדינת ישראל כן קובע כי האמור לעיל יכול רק כאשר מדובר באב יהודי ובאם יהודיה. בכל מקרה אחר, העול הכספי הכרוך בגידול הילדים וטובתם חל על שני הצדדים במשותף.
	עד כדי כך מוחלטת חובה זו שגם במקרים בהם מאשר בית המשפט לבני הזוג משמורת משותפת על ילדיהם, חייב האב במזונות עבור ילדיו בשעה שהם עם אמם!
	על אף האמור לעיל, בהיעדר הסדר בחוק, ניתן לבדוק את פסיקת בית המשפט. סכום המזונות שנקבע תלוי ביכולותיו הכלכליות של האב וכמובן בנכונותו, אך רק במקרים נדירים נקבע על סכום הנמוך מ-1,200 שקלים לחודש בעבור כל ילד.
	נהוג לשלם מזונות עבור הילדים עד הגיעם לגיל 18 ובמהלך השירות הצבאי משולם שליש הסכום בעבור כל ילד.
	הזכות למזונות שייכת לילדים ולא לאמם. לפיכך, אין לאישה הזכות לוותר בשמם על מזונותיהם.
	כמו בנושא המשמורת כך גם בנושא המזונות: השאלה נשארת תמיד פתוחה ולצדדים הזכות לפנות לערכאות, בהשתנות נסיבות חייהם בבקשה לשינוי גובה המזונות.
	ועוד דבר ממש חשוב בעניין מזונות – אני נשאלת תכופות אודות מושג הנקרא: "מירוץ הסמכויות". קרי, היכולת של בני הזוג להקדים את תביעת הגירושין בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה (2 ערכאות שיפוטיות בעלות הסמכות לדון בענייני משפחה). שאלת המזונות אינה רלבנטית בעניין זה. גם אם, לצורך הדוגמא, הקדים האב והגיש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני, שאלת המזונות תובא בפני ערכאה זו אך ורק אם שני הצדדים הסכימו לכך. אם אין הסכמה, ניתן להגיש את התביעה כאמור באופן נפרד בפני בית המשפט לענייני משפחה. (הסיבה לכך נעוצה בין היתר בעובדה שהזכות למזונות הינה זכותם של הילדים והתביעה בעצם מוגשת בשמם).

מדור:

כפי שהוזכר לעיל, חובת האב לדאוג לצרכים הבסיסיים של ילדיו ובהם זכותם למדור. חובה זו באה לידי ביטוי בעת קביעת גובה המזונות אותם עליו לשלם לטובתם. כאמור, אין החוק קובע את גובה הסכומים הרלבנטים לעניין זה, אולם הפסיקה ברוב המקרים נוטה לחשב חובה זו באופן הבא:
עבור ילד אחד – ישא האב ב-30% מהוצאות המדור.
עבור שני ילדים – ישא האב ב-40% מהוצאות המדור.
עבור שלושה ילדים ומעלה – ישא האב ב-50%-60% מהוצאות המדור.
חישוב זה בא לידי ביטוי הן אם מדובר בשכר דירה והן אם מדובר בהחזר משכנתא – בשני המקרים אלו הן הוצאות שנועדו להבטיח קורת גג לילדים.
 

פגישות נפרדות:

במהלך הליך הגישור ייתכן ויקיים המגשר פגישות נפרדות עם כל אחד מבני הזוג. תוכנן של פגישות אלה הינו סודי מפני הצד השני להליך, למעט אם מבקש אותו הצד להעביר את המידע האמור. יש לזכור כי המגשר הינו דמות ניטראלית לחלוטין ואין לו כל יכולת השפעה על תוצאות ההליך. פגישה מסוג זה מתנהלת אך ורק לצורך קידום הליך הגישור ובמהלכה, מסייע המגשר לכל אחד מן המגושרים להגיע להבנת האינטרסים שלו והתוצאות הרצויות לו בהליך.

ההבחנה בין גישור לטיפול זוגי:

במהלך עבודתי כמגשרת נתקלתי לא פעם בזוגות שטעו בהבנת משמעות הליך הגישור. אני מניחה שניתן לשייך אי הבנה זו באופן חלקי מהעובדה שמוסד הגישור הינו עדין מוסד צעיר במדינת ישראל והשימוש בו עדין לא נפוץ במידה מספקת. ניתן גם לשייך זאת לעצם המילה: "גישור". גשר מייצר אסוציאציה של חיבור ולא של פירוק.
באנגלית נקרא המוסד: "Mediation".
כמובן שגישור אינו הליך טיפולי ואינו נועד לחבר בין בני זוג. הוא נועד לבני זוג המעוניינים בפירוק הקשר ביניהם ומטרתו האחת היא להגיע לכדי הסכם גירושין. נועד לרוצים להיפרד, אולם זוכרים כי יש להם ילדים משותפים ועל כן ייאלצו להמשיך להידבר ביניהם באופן הטוב ביותר האפשרי בנסיבות העניין. מעוניינים להיפרד, אך גם מעוניינים לשמר את כבודם ולא פחות מזה, את ממונם. ועוד על היתרונות תוכלו לקרוא בפרק על יתרונות הליך הגישור.

	חוק יחסי ממון אשר נחקק בשנת 1979, תיקן כי עבור זוגות אשר נישאו זל"ז לאחר כניסתו לתוקף, שייך הרכוש שנצבר במהלך כל שנות נישואיהן בחלקים שווים. הרכוש כולל הן נכסי דלא ניידי והן מיטלטלין. רכוש זה כולל אף קרנות השתלמות, קרנות פנסיה וכיוב'.
	הדגש הוא על רכוש שנצבר במאמץ משותף ומתוך חיי הנישואין. במידה וקיבל מי מהצדדים מתנה או ירושה מצד שלישי, על אלה לא חלה חובת חלוקת הרכוש.
	דירת המגורים של בני הזוג, המצויה בבעלות משותפת הינה ברת חלוקה וכמו בכל עניין אחר הנוגע לזכות קניינית, יש לכל אחד מן השותפים בנכס הזכות לבקש פירוק השיתוף ולקבל את חלקו. כאשר מדובר במצב של גירושין, הרי זכות זו עומדת בכפוף לזכות הילדים למדור. (במקרים מסוימים עשוי בית המשפט להפקיד סכום מסוים אצל נאמן לצורך הבטחת זכות המדור, או לדחות את מימוש המכירה לתקופה קצובה, אך אין ביכולתו של בית המשפט למנוע זכות זו באופן גורף עבור מי מהצדדים).
	למען הסדר הטוב, אציין פה כי לאישה עומדת הזכות לפנות לבית הדין הרבני בבקשה למדור ספציפי ובכך למנוע את מכירת הדירה. זאת רק במידה והיא פנתה לבית הדין הרבני, טרם פנה הבעל לבית המשפט לענייני משפחה ורק אם העילה לפירוק הנישואין הינה עזיבת הבית על ידי הבעל ללא סיבה מוצדקת או קיומה של אישה אחרת, או במידה ותביעתו לגירושין אינה מוצדקת ונדחית על ידי בית הדין הרבני. אולם במקרה זה, לא עומדת לה הזכות המקבילה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה למזונות. אולם גם עיכוב זה, הינו סעד זמני בלבד, אשר נדון עם תביעת האישה ל"שלום בית" ובכל מקרה פג עם מתן תוקף לגירושין.